אחים סעידה בע"מ נ' בקרייה

פסק דין

1. התובעת הגישה תביעה כספית על סך של 8,705 ₪ בגין יתרת תמורה אותה חב לה הנתבע על פי טענתה עבור חומרי בניין שרכש ממנה. לטענת התובעת, בשנים 2008-2009, רכש הנתבע אצל התובעת חומרי בניין שמחירם הסתכם בסך של 16,463.00 ₪, הנתבע שילם חלק מן התמורה ונותר חייב סך 6,563 ₪ בערכי קרן.

2.לטענת הנתבע, רכש מהתובעת חומרי בניין במהלך בניית ביתו וזאת עד אמצע שנת 2007, אז סיים את שלד הבית והחל באכלוס המבנה אשר הסתיים עם כניסתו לבית ביום 28.8.08. עוד טוען הנתבע כי בשנת 2008 במסגרת סיום עבודות הפיתוח רכש מהתובעת 30 קוב בטון ו-800 בלוקים בלבד. באותו מעמד סוכם כי עבור החומרים הללו כולל ציוד ישלם הנתבע סך כולל של 12,000 ₪ בתשלומים בשיקים דחויים משוכים מחשבונו בבנק ערבי ואכן מסר לידי התובעת שיקים כאמור. השיקים הנ"ל נפרעו. עוד טוען הנתבע כי מאז לא שמע דבר מהתובעת ולפתע ביום 19.3.11 ב"כ התובעת שיגר אליו מכתב התראה בגין חוב ע"ס 8,705 ₪ לא כולל הוצאות.

3.הנתבע טען כי לא רכש בשנת 2008 ו/או 2009 את החומרים המוזכרים בחשבוניות אותם צירפה התובעת, למעט 800 בלוקים אותם רכש לכל המאוחר עד חודש מרץ 2008 (ולא בתאריך 30.9.08 כפי שצוין בחשבונית שצורפה לכתב התביעה).

4.מנהל התובעת מר סאלח סעידה הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בחקירה נגדית וכן הנתבע הגיש תצהירו ונחקר גם הוא בחקירה נגדית. הצדדים סיכומו טענותיהם בעל פה.

5.לאחר שעיינתי בתצהירי העדות הראשית שמעתי את חקירותיהם הנגדיות של הצדדים וכן סיכומי טענותיהם, עולה בברור תמונה כי ליבו של תיק זה הינו העובדה כי גם אביו של הנתבע רכש חומרי בניין אצל התובעת. מנהל התובעת מתייחס לשניהם כאילו מדובר באותו לקוח. הוא ניהל שתי כרטסות נפרדות אולם, בשלב מסוים איחד את הכרטסות והעביר יתרת זכות שהייתה בכרטסת האב אל הנתבע (בסך של 700 ₪).

6.הנתבע מצביע כאמור על סדרה של שיקים שמסר לפרעון חבו בסך של 12,000 ₪. השיקים נפרעו. מנהל התובעת מר סעידה מאשר כי התקבלו שהיקים וכי הם נפרעו אולם בכרטסת של האב. לפיכך, האב פרע את חובו ואילו הנתבע, הבן נותר חייב.

7.מבדיקת כלל החשבוניות, הקבלות והכרטסות הממוינת עולה כי סך החשבוניות שהוצאו על שם הנתבע הינו 15,813.00 ₪ לעומת זאת סך הקבלות שהוצאו על שם הנתבע הינו 9,200 ₪. בנוסף, לטענת התובעת, נערך איחוד כרטסות עם אביו, ולטענת התובעת הסך של 700 ₪ שנותר ביתר בחשבונו של האב הועבר לחשבונו של הנתבע. כך שסה"כ הנתבע שילם 9,900 ₪. כך ,שלכאורה, נותרה יתרה לתשלום בסך 5,913 ₪.

8.סך החשבוניות שהוצאו ע"ח האב הינו 11,300 ₪ לעומת זאת סך הקבלות שהוצאו ע"ח האב הינו 30,600 ₪. לעומת זאת מעיון בכרטסות עולה כי סך החיובים לאבי הנתבע בשנת 2007 הינו 16,560 ₪ וסך התשלומים ששילם האב הינם 16,600 כך שנשאר ביתר של 40 ₪. עוד עולה כי סך החיובים של אבי הנתבע בשנת 2008 הינו 12,000 ₪ וסך התשלומים הינו 12,000 ₪ . עוד עולה מעיון בקבלות שהופקו ע"ש האב כי קבלות מס' 82605 ע"ס 12,000 וקבלה מס' 90620 ע"ס 2,000 ש"ח שולמו מחשבון הבנק של הנתבע ולא של האב.

9.אין מחלוקת כי מדובר בשיקים משוכים מחשבונו של הנתבע. הקבלה הוצאה על שם האב.

מנהל התובעת הצהיר כי אביו של הנתבע, מר מוחמד בקרייה רכש חומרי בניין אצל התובעת, ובניגוד לטענת הנתבע השיקים ע"ס 12,000 ₪ שולמו ע"י אביו בגין חומרי בניין אותם הוא רכש. ופרט לסך של 9,900 הנתבע לא שילם מאומה על חשבון חובו.

10.מנהל התובעת מסר בעדותו כי הוא לא קיבל את השיקים ישירות מאביו של הנתבע, אלא ממנהל המכירות מר מחמוד סעיד שלטענתו קיבל את השיקים מאביו של הנתבע עבור סחורה שרכש האחרון.

נמצא כי העד אשר הופיע בפני לא קיבל לידיו את השיקים. לא ברור על סמך מה החליט מי שהחליט לשייך את השיקים של הבן לאב. הדבר אפשרי וקורה, אולם, במקרה שלפני אין כל ראשית ראיה לכך כי הנתבע ביקש זאת. אין ראשית ראיה כי האב הוא אשר הביא את השיקים של הבן ואמר כי יש לזקופם על חשבונו. מי שקיבל את השיקים לידו לא הובא לעדות.

11.למעשה אין כל בסיס ולא הוכח בפניי שהשיקים שנמשחו מחשבונו של הנתבע שולמו ע"ח חובו של אביו של הנתבע. ומשום כך מוצאת אני לנכון לדחות את התביעה שכן הוכח לפני כי הנתבע שילם 12,000 ₪ סכום העולה על קרן חובו ואף על סכומה כעת. הבן, הנתבע, הוא הנתבע היחיד, האב אינו בעל דין.

12. לפיכך, התביעה נדחית.

הנני מחייבת את התובעת לשלם לנתבע סך של 1,500 ₪ הוצאות משפט.

הסכום ישולם בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ד, 04 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: